פרק טו

מ ש נ ה א מסכת יבמות 569 בראש ובראשונה הצהרה הנוגעת למעמדה האישי, והאחריות על התוצאות היא עליה . בפרק י האריכה המשנה בבדיקת המקרים שבהם התברר שהבעל לא מת . שם היה מוקד המשנה אחריות האישה להחלטות, וכאן נאמנותה להעיד . עורך טוב יכול היה כמובן לחבר את הפרקים, אך לעורך המשנה כללים משלו ואותם ניסינו לבדוק במבוא למסכת . מת בעלי תתיבם – אם היא חייבת בייבום, הצהרתה מהווה הנמקה בלעדית לייבום . ההצהרה שלה מחייבת לא רק אותה אלא גם את אחי בעלה . שלום בינו לבינה ומלחמה בעולם – אמנם בין בני הזוג שורר שלום, אבל בעולם שוררת מלחמה . אנו מניחים שייתכן שהבעל נעלם במהומה וישוב לאחר שיירגעו הרוחות, ועל כל פנים הוא קיים, קטטה בינו לבינה ושלום בעולם – בני הזוג היו מסוכסכים ולכן אנו חושדים שהאישה מעמידה פנים כדי להשתחרר מבעלה, ובאתה ואמרה מת בעלי אינה נאמנת – אין עליה אותה חזקת נאמנות . רבי יהודה אומר לעולם אינה נאמנת אלא אם כן באתה בוכה ובגדיה קרועין – רבי יהודה דורש תנאי שלישי הבא להגביר את מהימנותה, והוא שהאישה תבוא ותראה בהתנהגותה את צערה . ניכר שרבי יהודה אינו מתאר מישהי הבאה ממרחקים, שנים לאחר מות בעלה,...  To the book