|
|
212 אורן אֶרגז חמוּר מכך, אלו הבחנות לא חינוכיות . אין טעם להבחנות הללו, כי כשיש בעיות עם "בתי ספר" כולנו מאשימים את משרד "החינוך" ולאיש שאחראי על המשרד קוראים שר "החינוך" ; במילים אחרות, הדיבור היומיומי שלנו לא עושה הבחנות כאלו, והציפייה שבתי ספר יחנכו מגולמת לחלוטין בתפיסה הרווחת בציבור . התפיסות הללו אינן חינוכיות מכיוון שהן מייצרות תחושה שבית הספר יכול להסיר מעליו אחריות כי ה"חינוך" למעשה איננו באחריותו . מותר לו רק "חצי לחנך" . בסופו של דבר, בתי ספר ציבוריים בני-זמננו מנסים לחנך, זה מה שמצופה מהם, ואני לא רואה סיבה לעשות להם הנחות . בתי ספר כמוסדות מחנכים מנסים אם כך להביא ל"טוב", אבל ה"טוב" הזה לפעמים נראה תמוה, מבולבל ולא מכוון . מכאן בדיוק צומחת הבעיה העקרונית שכל מוסד חינוכי ( גן, בית ספר או מוסד להשכלה גבוהה ) תמיד יתמודד איתה . קיימים "טובים" אפשריים רבים ושונים, שמקצתם מגולמים ברשימת הגישות החינוכיות שהופיעה למעלה . הדיונים סביב ה"טוב" שולחים אותנו פעמים רבות לאידיאלים יפים - הרי כולנו מעוניינים באדם בוגר, חושב, חכם, מתחשב, נדיב, רגיש, מתמיד, מכיר את עצמו ואת סביבתו, מכבד א...
To the book |
|
|