בין הפוליטי לפואטי: אנדרטאות השואה

296 אל גיא צלמוות ממוות" ( 318 : 2006 Bigsby ) . זוכה פרס נובל אחר, מילוש צ'סלב, מביע עמדה דומה כלפי אלה שתפקידם הוא להעביר את מורשת הדורות . בנאום הזכייה שלו ב – 1981 הכריז : "אלה שנותרו עדיין בחיים קיבלו את הלפיד מאלה שהנם ויהיו בדממת עד" . חלופיותו וארעיותו של האדם הטביעו כנראה את חותמן עליו בניסיונות ההנצחה השונים . צורך זה עונה במידת האפשר על תחושת ההבל, הרִיק והאַין ומעניק תחושת מה של המשכיות או קשר . אי לכך נהוג בעדות אשכנז, למשל, לקרוא לרך הנולד על שם קרובים שנפטרו או מקובל להקדיש לזכרם ספר, בייחוד ספר תורה . הדאגה לשימור ולטיפוח של המצבה בבית הקברות אף היא חוליה באותה גישה המבקשת לשַמר, להנציח, ובלבד שלא יישכחו הדברים . בקטגוריה זו אפשר לציין גם את "ספר היזכור" לזכר קהילות שנִמחו מעל פני האדמה . "רוב 'ספרי היזכור' [ . . . ] מקבילים, אך במילים, למצבות קהילתיות שהוקמו בבית העלמין בִמקום . 'שום קבר לא נותר עבור הנרצחים' אנחנו קוראים בספר כזה . 'קדושים אהובים ויקרים, אנחנו קוברים אתכם היום ב'ספר היזכור' בכֶרך ההנצחה ! היום הקמנו מצבה לזכרכם ! אוצר של עצב הוצא לאור" ( 31 : 2002 Har...  To the book