הדרת החולה מהשיח על המוות הקרב

ארבע האסטרטגיות 151 המצב הוא סופני . מדובר בעניין של שבוע, שבועיים, חודש . אני לא אלוקים, אבל מהניסיון שלי, אני חושב שזה הזמן שנותר . " מתן הדיאגנוזה למשפחה ולא לחולה יוצר הפרדה מוראלית וקוגניטיבית ברורה בין שני צדדים : בצד אחד מצויים המטפלים — משפחה ורופאים המחויבים לשליטה במצב, מווסתים את תהליך הגסיסה ומקבלים החלטות — ובצד הנגדי מצוי החולה התלוי במטפליו, אשר מתעלמים ממנו ומותירים אותו בבדידותו . אי אמירת האמת למטופל מונעת מהרצון למנוע את ייסוריו בעקבות המידע הנורא שיקבל, ובה בעת מחוסר רצון להתמודד עם שאלות נוקבות כגון : כיצד להתמודד עם ייאוש או מחשבות אובדניות של המטופל בגין הגילוי ? כיצד ישפיע הגילוי על החולה ? איך יעיב הדבר על יחסי 33 לטובת העניין, בני המשפחה בוחרים לשחק את החולה ומשפחתו ? המשחק של "הכול בסדר, כלום לא קרה . " מוחמד, היושב ליד אחיו הגוסס, החלטי מאוד בסירובו לספר לו את האמת : "כמה שאנחנו יודעים שזה רגעים אחרונים שלו, אף פעם לא נגיד לו את זה . . . אף אחד לא יגיד לו אתה תמות . " לעתים קרובות ההגנה על המטופל כוללת פיקוח על האינטראקציה של החולה עם אחרים, שמטרתו למנוע פלי...  To the book