70 רונן לוי קשה לי להחזיק הפכים בתוכי ואני תופס תמונה חלקית ומצומצמת של המציאות, ובמקום תמונה שלמה אני רואה חלקים מבודדים וסביבם חלל . חללים ריקים ואפלים, נידחים וכבויים מעסיקים אותי מאוד כאדם וכמטפל . אני מוצא את עצמי שואל פעמים רבות את השאלה איך לזהות חלקים מתים הקיימים בי ושאיני מודע כלל להיותם מתים בי, שכן הם בחזקת מתים ; כבויים או לכל הפחות רדומים בשינה עמוקה . והאם זיהוי של החלקים המתים בי יעיר אותם לחיים ויחיה אותי ? איך אצליח לשמור על החיות בלי לשקוע שוב בשינה ולתת לחלקים האפלים שבי לנוון את נפשי באופן לא מודע ? אני מוצא שהחרדה העיקרית שלי מפני המוות קשורה לא למוות שיגיע בסוף חיי אלא לזה המגיע בעודי בחיים . אחת הסיבות שטיפול מרתק אותי כל כך נעוצה בעובדה שיש במרחב הטיפולי משהו המאפשר לשאת חללים ריקים, או כפי שרבי נחמן כינה אותם, חללים פנויים מאלוהות ( ליקוטי מוהר"ן קמא ס"ד ) . מפגש טיפולי מאפשר לשרוד חללים ולהישאר שפוי ואף להתעורר לחיים . יש משהו בטיפול המחיה מתים . נדמה לי שהסיבה המרכזית ( על פי רוב לא מודעת ) שבעטיה אנחנו באים כמטופלים לטיפול היא לבחון דרכים להעיר את האפלה ואת...
To the book