ענין "קול באשה ערוה"

סדר נשי| 48 בשו"ת יחוה דעת ח"ד, לר' עובדיה יוסף, ירושלים תשמ"א, ס' ט"ו בהערה וע"כ לומרועל פי זה הסיק הרב עובדיה יוסף שם בזה"ל : 130 שבעמ' ע"ח . שהתירו לאשה לקרות בציבור כשאין שבעה בקיאים לקרות שם, משום 131 שבמקום השראת השכינה לא חששו חכמים להרהור . נמצא,ום אימת השכינה אין לחשוש להרהורבמקשוהנה היסוד לשיטה זו י"ג ע"א דשם איתא שהתירו דברים מסויימים משוםנידהבמסכת ינה שאז לא חיישינן להרהורא . ופירשאימת השכ – "ביעותתא דשכינה" – שם רש"י : דשכינה שורה בבית הכנסת . וכתב הריטב"א שם שנימוק זה "הוי הלכה ותלמודא בעי לאשמעינן - אף שנאמר בלשון של אי בעית אימא דינא לעלמא" . וכן דעתו של הראב"ן סי' של"ד, וסמ"ק לאוין מצוה רצ"ב, 132 והמאירי, וכו' . את דבריו של ר' נחום אליעזר רבינוביץ, בספרו מלומדיוכדאי להביא כאן מלחמה : שו"ת בעניני צבא ומלחמה, מעלה אדומים, מהדורה שלישית : 862תשס"ד, עמ' נחלקו האחרונים אם הדין "קול באשה ערוה" הוא מדאורייתא או מדרבנן . ראה בשדי חמד בערכו ( מערכת הקו"ף כלל מ"ב ) בשם א מן התורה, "ומסיק דכל שאינו קולהרב דברי חפץ הסובר שהו של שירי עגבים, ואינו מתכוין ליהנות מקולה, כשמשוררת דברי ...  To the book