הרעיון המרכזי ופרקי הספר

10 | הוראה מאלתרת - זו לא מילה גסה החברתי, ובכלל זה את המעשה החינוכי . במילים אחרות, האמירה "העולם במה וכולנו שחקנים" עשויה להיות מטפורה פורייה ומרכזית כדי לתפוס את ההוראה והלמידה . בעקבות אייזנר ושינמן אני טוען שאימפרוביזציה היא אופן ידיעה אסתטי - תאטרוני העשוי לשכלל את תהליכי ההוראה והלמידה . בפרק השני נמצא את המתח המצוי בהוראה בין רפלקציה לאינטואיציה, ואת מקומן של אלה בחינוך בכלל ובהכשרת מורים בפרט . מושגים אלה מנסים להתמודד עם המפתיע והלא - צפוי בכיתה, ועבור חוקרי חינוך התמודדות זו היא אחד המאפיינים להוראה טובה . בעוד הרפלקציה היא מודעות לפעולה במהלך התרחשותה, האינטואיציה היא ידע המגולם בגוף, שלרוב לא ניתן לנסחו ולנמקו בעת הפעולה . בין חוקרי חינוך מתקיים דיון מורכב על היחס הראוי בין המושגים . חלקם רואה את הרפלקציה כמרכזית וחשובה יותר, לעומתם חלק אחר מדגיש דווקא את האינטואיציה כשלב אחרון שעל המורה לשאוף אליו במעשה ההוראה . לטענתי, רפלקציה ואינטואיציה מקיימות יחסי גומלין לא - היררכיים המאפשרים את יכולת האלתור בהוראה . הוראה רפלקטיבית - אינטואיטיבית מקשרת בין הידע העיוני לידע המעשי וב...  To the book