|
|
66 היסטוריה עולמית והשוואתית הנה שתי דוגמאות מן העת העתיקה : במצרים, אחרי כיבושה על ידי אלכסנדר הגדול, ובמדינות ההלניסטיות לאחר כיבושן על ידי רומא, התרבויות המקומיות לא נכחדו כלל, גם אם במהלך הזמן הן עברו שינויים . ובעוד שקריסה תרבותית והמשכיות תרבותית מהוות את שני קצותיו של רצף, הרי שמקרי התמדה חלקית של תרבות — כגון עיצובה המחודש של תרבות או החייאתה, והישרדות מקוטעת ברמת התרבות העממית — מאכלסים את המרחב שבין שני הקצוות . איזו מבין התפתחויות אלו הייתה השכיחה יותר ? עבור ש"נ אייזנשטדט התשובה הייתה ברורה : הוא טען שיש להבחין בין קריסות בלתי-הפיכות לכאלה המאפשרות התחדשות, וסבר שאלה האחרונות שכיחות בהרבה : “כמעט תמיד" הקריסה לא סימנה קץ אלא סללה את הדרך להתחלה חדשה . הוא גם ציין שבתוך כל חברה יכולה להתפתח “מערכת נגדית", המאופיינת על ידי נטייה למחאה והמורכבת מקבוצות העומדות בסימנה של סטייה ושמונהגות לעתים קרובות על ידי בני אליטה משנית . הוא אף רמז שייתכן כי מערכות נגדיות כאלה מילאו תפקיד חשוב בהנעתן של התחדשויות- 3 שלאחר-קריסה . המסה הנוכחית בוחנת את תפקידן של האליטות השורדות — שחלקן היו בע...
To the book |
|
|