|
|
236 פרק חמישי טו אַתָּה בָקַעְתָּ מַעְיָן וָנָחַל, אַתָּה הוֹבַשְׁתָּ נַהֲרוֹת אֵיתָן . לְךָ יוֹם אַף לְךָ לָיְלָה, אַתָּה הֲכִינוֹתָ מָאוֹר וָשָׁמֶשׁ . אַתָּה הִצַּבְתָּ כָּל גְּבוּלוֹת אָרֶץ, קַיִץ וָחֹרֶף אַתָּה יְצַרְתָּם . על פי ההמנון העתיק נלחם תחילה אלוהי ישראל בים ויצוריו ( פס' יג-טו ) ואחר כך ברא את העולם ( פס' טז-יז ) . אולם בניגוד לכתובים שצוטטו עד כה, מתואר הים בפס' יג כדמות אנתרופומורפית, המקבילה לתנין ולויתן ; הפועל פר"ר המוסב על הים נדיר במקרא, אך משמעותו זהה לשב"ר ורצ"ץ המוסבים על תנין ולויתן, והוא 89 קרוב לוודאי אפוא שהים כאן בא במקומו של רהב אינו מתייחד לאופי מֵימי . האנתרופומורפי, הנזכר בשאר הכתובים המספרים על ניצחון האל על כל אויביו ( איוב כו ; תה' פט ; יש' נא ) ; לראיה — בהמשך יוסיף המשורר לתאר את פעולתו של האל על המים בדמותם המֵימית, כמו לא פעל עליהם קודם לכן . לתיאור יציאת מצרים ומסע ישראל במדבר, אך היא אינה מסתברת בהקשרה . לעף ( בתוך פרלס 1924 ; והשוו לעף 1941 [ 1969 ] , עמ' 262 ) הציע לשחזר את התיבות לצירוף 'עמלצי ים', בהסתמכו על השורש הערבי ṣ - m - l המרכיב א...
To the book |
|
|