סדיזם אמפתי: אלתרמן ורוח המיליציה

הנוסח הביטחוני ותרבות המלחמה העברית 471׀ בפלמ"ח ידע את אלתרמן בעל-פה, כמו גורי, אבל את מה שלא׀ קיבלו ישירות משירתו הלירית של אלתרמן קיבלו מן העיבודים שלו עצמו ב'טור השביעי' ומן העיבוד של ממשיכיו בני דורם . אלתרמן הוא המקור, והוא השפיע עמוקות על שורה ארוכה של יוצרים . יגאל מוסנזון, למשל, בחר את שמות סיפוריו הראשונים משיריו של אלתרמן ( 'ליל סתיו', 'ליל שרב' ) , ושם ספרו הראשון, 'אפורים כשק', הוא ציטוט מ'שמחת עניים' ( 'תן לי שנאה אפורה כשק' ) . יצחק שדה, הן ביחסיו עם אלתרמן הן בכתיבתו, מעיד שאלתרמן בשירתו הלירית הוא המקור, ובשירתו בעיתון הוא העד . בכך הוא מעניק לאלתרמן מעמד כפול של מי שחולל את המאורעות ההיסטוריים ותיעד אותם ( בשירה הלירית ובשירה 6 בעיתון ) . יצחק שדה, חיים גורי ובייחוד משה שמיר סברו שאלתרמן מבטא את העולם הביטחוני שחיו בו והיו עסוקים בעיצובו במהלך שנות הארבעים . חיים גורי תיאר עמדה זו בהזדמנויות רבות וגם 7 הניסוח של אלתרמן לבעיות של הזמן רבים אחרים העידו על כך . והכוח היה מרכזי לתרבות המיליציה, לנעריה הלוחמים, אבל גם ואולי במיוחד לנציגיה במנגנון הביטחון של המדינה, כמו משה ...  To the book