ללכת שבי: השבי וראשית הנוסח הביטחוני

המלחמות של ני תשמח 901׀ של המספר . בתוך כדי הסיפור חדל המספר להיות חלק מ'אנחנו'׀ ונעשה בעצמו בבחינת שבוי . לא בדיוק אויב, אבל גם לא חלק מהקבוצה . המספר כלוא בהתנגשות הבלתי פתירה בין הידיעה הפשוטה שלו את ההבדל בין טוב לרע, ובין הצורך להתחשב ב'שיקולי המערכת' . לא רק המספר הוא שנשבה כאן, אלא גם הלאום, המדינה הופכת להיות שבויה במלחמה שאי-אפשר עוד להפסיקה . אם השבי מניח סוג של חפות מצדו של השבוי, שלילת השבי היא גם הרגע שבו אנושיותו של האויב נשללת והמלחמה הופכת למשחק סכום אפס . אם האויב אינו 'בן אדם', אם אין שבויים במלחמה נגדו אלא רק 'חטופים' או 'אסירים', אז אי-אפשר להפסיד כיוון שאי-אפשר ליפול לידיו, אבל גם אי-אפשר לנצח אותו, שכן כל תוצאה פרט להשמדה אינה ניצחון . האפשרות לשבות היא החידוש המהותי ביותר שהסיפור מציג והריבונות מאפשרת . יזהר מציג מעתק : היהודי הופך משבוי לשובה, מקורבן נטול אשמה לשובה בעל רגשי אשמה . הדובר עצמו, אף שהוא יכול להכיר בעוול, אינו יכול להתנגד למנגנון השובה כיוון שהוא עצמו שבוי בו ובהיגיון הבלתי מתפשר שלו . האמפתיה של יזהר מופנית לשבוי הזה, שאפשר לראות בו מעין ראי של הי...  To the book