|
|
18 | גיל גרטל [ . . . ] לאחר רוב מאבק והיסוסים, החלטתי לבסוף לחקור תחילה את כל ענייני האדם בעולם שתחת השמש, ורק לאחר שאשווה ביניהם בתבונה, אבחר את המקצוע אשר יאפשר לי לחיות בהנאה ובשלווה . ככל שהגיתי בתוכנית זו, כך היא מצאה חן בעיניי . [ . . . ] על כן התחלתי לשוטט לבדי ולהנאתי, ושקלתי היכן וכיצד עליי להתחיל . ואז, בדרך פתע, הופיע יש מאין בחור נמרץ, חדור מבט ופטפטן, אשר כפות רגליו, עיניו ולשונו התרוצצו סביב . הוא ניגש אליי ושאל מהיכן הגעתי ולאן אני הולך . השבתי לו שעזבתי את ביתי כדי לשוטט בעולם ולרכוש ידע . הוא הנהן והוסיף : "והיכן מורה הדרך שלך ? " - "אין לי ; אני בוטח באלוהים ובעיניי שלא יוליכו אותי שולל", השבתי . "לא תשיג דבר", הוא ענה ; "האם שמעת פעם על הלבירינת [ המבוך בכרתים ] ? " - "כן, מעט", השבתי בחיוב . "זה היה אחד מפלאי תבל", הוא המשיך ; "מבנה שבו אין - ספור חדרים, מחיצות ומסדרונות, שמי אשר נכנס אליו ללא מורה דרך, נגזר עליו לתעות ולגשש בלי שימצא לעולם את דרכו החוצה . והוא נראה כהצלה בהשוואה לסדרו של המבוך בעולם הזה, בייחוד בימינו אנו . קח את עצתו של אדם מיומן ואל תשליך את עצמ...
To the book |
|
|