פרק שביעי: אמונה ומעשים

216 | במעגלי אמונה הבעת אמון . רק לאחר שאדם מקבל עליו את הריטואל הדתי משתנה עמדתו 4 במסורת היהודית מיוחס בנושא, וכל מה שנראה תחילה חסר פשר מקבל מובן . למי שעמדו בהר סיני המענה "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" ( שמות כד, ז ) . הציות לצו האלוהי הוא הביטוי המובהק ביותר של האמונה, והוא קודם לכל הנמקה . ואולם קיימת ביהדות ההבחנה בין קיום המצוות לשמן ובין קיומן שלא לשמן . ההנחה היא 5 עשייה כפויה שהאדם מתמיד בה מתוך כי "מתוך שלא לשמה בא לשמה" . צייתנות עיוורת או מסיבות תועלתניות משפיעה בסופו של דבר על המוטיבציה הפנימית . בעניין היחס בין אמונה למעשה נפרדות דרכיהן של היהדות והנצרות . בספרו "כוכב הגאולה" פרנץ רוזנצווייג נדרש להבדל בין המסורות . בנצרות לאמונה מעמד ראשי . היא פרי הקונברסייה, הפיכת הלב, הנחשבת ללידה שנייה . באירוע זה האיש הפגני נהפך למאמין . האמונה היא כל מה שנדרש ממנו . לעומת זה האירוע המכונן של המסורת היהודית הוא ההתגלות בסיני בחינת הלידה המחודשת של העם כולו . מאז אירוע זה כל יהודי נולד יהודי מלכתחילה . כיהודי מאמין בן מאמינים הוא עומד בסיני מרגע היוולדו . שם קיבל את התורה, המחייבת אותו לאו...  To the book