|
|
32 מבוא מחבריהן ( פיקטיביים או ריאליים ) של חלק מיצירות החכמה המצריות היו מלכים ונסיכים ( צדפחר, למריכארע ואֿמנמחאת ) ; גם הספרים משלי וקהלת 87 הוראות מצריות אחרות מיוחסות לסופרים-חכמים מיוחסים למלך — לשלמה . ( אני, אֿמנמאֿפת ) . גם הקבצים השלישי ( כב, יז — כד, כב ) והרביעי ( כד, כג-לד ) בספר משלי נתלים ב"חכמים", ולקבוצה מקצועית זו משתייך גם קהלת, כפי שמתגלה בסוף ספרו : "וְיֹתֵר שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת חָכָם עוֹד לִמַּד-דַּעַת אֶת-הָעָם וְאִזֵּן וְחִקֵּר תִּקֵּן מְשָׁלִים הַרְבֵּה . בִּקֵּשׁקֹהֶלֶת לִמְצֹא דִּבְרֵי-חֵפֶץ וְכָתוּב יֹשֶׁר דִּבְרֵי אֱמֶת" ( יב, י ) . אף המסגרת של דברי אב לבן, האופיינית להוראה המצרית, שכיחה בקבצים הראשון 88 והשלישי של ספר משלי, ומופיעה פעם אחת באפילוג של ספר קהלת . ספרות החכמה המצרית כתובה בלשון שירה, ורווח בה מבנה התקבולת ; 89 בדברי החכם המצרי משובצות לשונות התקבולת נפוצה גם בחכמה המקראית . של דימוי ומשל ; גם במשלי מופיעים דימויים שעניינם חיי היומיום, והשומע נקרא להפיק מהם לקחים ( מש' א, יז-יט ; ו, ו-ח ; ל, כד-לא ) . החכם העברי, כמו המצרי, מנמק את דבריו בציטוט פ...
To the book |
|
|