בין אהבה לחפצון

בין אהבה לחפצון 263 רק "לא", שלילה כללית ומנוכרת שאין בה שום 'אתה' . "מה 'לא' ? " שואל האדם וזוכה שוב בהתעלמות . "מה 'לא' ? " הוא מוחה בתוקף כמה פעמים, ולבסוף נענה . "אתה לא נהנה" חורץ הנמען . בתגובה שלו ניכר כבר הכעס . רגש שלילי אמנם, אך בכל זאת רגש . רגש שהוא השקעה ממשית בזולת . הכרה בקיומו, שכבר אינו בטל בשישים . אפילו, רחמנא ליצלן, הכרה ביכולתו לחולל השפעה ממשית על הנמען שנוכח מולו . על כן שולף הנמען את התותחים הכבדים יותר . אמנם בתגובה שלו מופיע "אתה", אך מיד אחריה מופיעה השלילה . "אתה לא נהנה," הוא אומר ורומס בהבל פה את מה שיש לאדם . ומה כבר יש ? הנאה קטנה מפרוסת עוגה, שמחת עניים שמתנחמים במעט סוכר על הלשון לנוכח מכאובי הקיום . אפילו את זה הנמען אינו מתיר לו . מה שחמור בשלילה הזאת — שמזעיקה את חושינו ומעוררת בנו אפקט של צחוק וזעזוע כאחד — חורג הרבה מעבר לחוסר הנדיבות בשמחת האחר . בכך אנו מורגלים . האמירה "אתה לא נהנה" אינה ביטוי רגיל של צרות עין, כי אם ביטול שערורייתי של המרחב הפרטי . כפירה בכך שרק לאדם עצמו תיתכן נגישות לתוקף של טענות הנוגעות לחוויה הסובייקטיבית שלו, ורק הוא לבד...  To the book