|
|
106 פרק שני * * * אין חטא נסלח פחות משתייה מופרזת . העולם כולו יוצא נגדה ; ועם זאת, אין חטא שטיבו גלוי כל כך, וסימנים רבים כל כך מעידים על ראשיתו ועל התפשטותו — שהאנושות כה בורה לגביו . כולם מגנים שתיינות ; ועם זאת, איש מבין האלפים שמידרדרים לשתיינות לא מדמיין את הסכנה כשהוא עולה על הדרך שמובילה לשם . חייל שמתקרב לפִרצָה קטלנית ורואה את קודמיו נקצרים שורה אחר שורה, מהסס לעיתים ונרתע ממוות ודאי . אבל אנשים רואים את התוצאות על זולתם . [ . . . ] הם רואים אותם מתחילים, ממשיכים וגומרים כשתיינים מוצהרים — זה לא מזעזע אותם, ובחוסר זהירותם הם נחפזים להמיט על עצמם חורבן דומה . חוסר הזהירות נובע בין השאר מטבעו הלא מוגדר של הפשע בשלביו המוקדמים, ומבורותם של האנשים בנוגע למה שאפשר לכנות הסימנים האמפיריים להופעתו . גנבה ואמירת שקר הן פעולות מוגדרות . אבל הפרזה היא תחושה פנימית, והסימנים עשויים להתקיים לאורך זמן ולהתרבות, בעוד הקורבן אינו מודע לכך שהם סימנים של שתיינות . אין זה נדיר שאנשים מפתחים התמכרויות בלתי הפיכות ואינם חשים בסכנה . [ . . . ] שתיינות היא החטא של ארצנו, ובגלל השגשוג הכביר שלנו הי...
To the book |
|
|