פרק חמישי: הרחוב הוא שלנו

114 פרק חמישי שסימלה את עצמאות תימן והשתחררותה מהשלטון המלוכני הריאקציוני . כוחות הביטחון, בשיתוף שבטים שתמכו בשלטון, הדפו את המפגינים, ואלה 6 שבו לאוניברסיטה כדי לפתוח כיכר משלהם, שקראו לה "כיכר השינוי" . הזהות הטריטוריאלית המשפחתית הסגורה האינטימית הבטוחה והמוגנת, שהצעירים פיתחו לאורך השנים במסגרת השכונה ( ילדי השכונה — أولاد 7 אך היא עוררה בהם الحارة ) והכפר, סייעה להם לשמר את השליטה הגברית, גם רגשות מיאוס בשל הכניעות שפיתחו כלפי המשטר הפטריארכלי בתוך 8 ביתם ומחוצה לו ( הממסד השלטוני, הביטחוני והדתי ) . עם פרוץ ההתקוממות שברו המפגינים את מחסום הפחד, יצאו מתחום המושב של הכפרים והשכונות שנמצאו בשולי הערים, ופרצו פנימה אל הכיכר במטרופולין הקוסמופוליטי . שם הם הקימו אוהלי מחאה והעבירו ליושבי הקבע העירוניים המפונקים והנהנתנים מסר של חופש, פשטות, צניעות, שקיפות, הכנסת אורחים וסולידריות חברתית . השקיפות של האוהל סימלה את הרצון העז של המתקוממים להשיג חופש, שקיפות שלטונית ואולי גם נגישות גדולה יותר לממסד הרשמי . כפי שנכתב על אחד האוהלים : "אנחנו 9 רוצים שהשלטון יהא שקוף כמו האוהל" . מבחינה מ...  To the book