לאחר המלחמה

64 להתבייש ביהדות . בדרך כלל אבא לא נהג לדבר בבית על הנושא הזה . גם חגים יהודיים לא ציינו . אמנם לפעמים בחנוכה אמא עשתה לביבות והזמינה את החברים היהודים . ליד השולחן שרו שירים יהודיים ואבא ויהודה פייגין היו הסולנים . אבל אחותי ואני לא ממש ידענו מה זה החג הזה . כשפורסמו בעיתונים רשימות של אנשי מדע שקיבלו אותות כבוד , אבא תמיד היה מקריא אותם בקול ומציין בסיפוק רב שמות משפחה יהודיים . הוא עצמו הועמד מספר פעמים לפרס סטלין על המצאותיו החשובות , אבל מעולם לא קיבל אותו . כנראה ששם המשפחה " פרייגרזון " נשמע בוטה מדי . לפעמים קרה שהשותפים של אבא להמצאות היו מקבלים פרסים ואילו הוא עצמו , הממציא העיקרי , נעלם מהרשימה . אך מעולם לא שמעתי אותו מתלונן על כך - את המדיניות האנטישמית הוא קיבל כעובדת חיים . יחד עם זאת , הוא זכה תמיד לכבוד , הן במכון ההררי והן במשרד לתעשיית הפחם , כמדען דגול ואחד המייסדים של מדע העשרת הפחם בברית המועצות . בשנת 1946 סיימה אחותי עתליה את בית הספר עם מדליית כסף . באותה תקופה התקבלו בעלי מדליות ללימודים גבוהים ללא מבחני קבלה . אחותי אהבה פיזיקה ורצתה ללמוד באוניברסיטת מוסקבה...  To the book