הבית ברח' פּוֹגוֹדִינְסְקָיָה

45 של המכון ההררי , שהיה גר ביחידת דיור נפרדת . את היחידה הוחלט למסור לשכננו מילובנוב ולחדרים שהתפנו העבירו את טטיאנה , אשתו של הפרופסור העצור . אך המחשבה שאשתו של " אויב העם " תגור בשני חדרים כל-כך הציקה לשלטונות שהם נעלו את המעבר בין שני החדרים והותירו לטטיאנה רק חדר אחד , הקטן ביניהם . כך נוצר בתוך הדירה חלל שלא היתה לו יציאה אל המסדרון , ולהיכנס אליו אפשר היה רק דרך החלון של קומה שנייה . ועדת הדיור חיפשה זמן רב פתרון לבעיה ולבסוף הוחלט לפתוח לאותו חדר פתח נוסף מהמסדרון ולשכֵּן בו דייר אחר . למזלנו , אותו " דייר אחר " היה לא אחר מאשר " גריגורי בן ישראל פרייגרזון , עובד המכון " . כך , באופן מפתיע מאוד באותם ימים , זכינו לשלושה חדרים ! באותו קיץ ביליתי בחרקוב אצל הוריה של אמא , וכשחזרתי למוסקבה , גיליתי שביתנו הקטן גדל בחדר שלם . כמו שאחותי סיפרה לי , את הפרויקט יזמה אמנו החכמה . בתחילת המלחמה טטיאנה , כמו מוסקבאים רבים , התפנתה מן העיר . כשחזרה , גילתה שחדרה תפוס : הכניסו לשם את בני-הזוג קנייבסקי , מירה ודמיטרי . לטטיאנה , שהיתה כבר אישה די מבוגרת , נתנו חדר מלא לחות במרתף בסִמטת אלס...  To the book