משפט אייכמן, השילומים, ההשוואות והכחשת השואה

פרק חמישי : שנות נאצר ) 1948 - 1967 ( 209 שלושת המשיבים האחרים , ובהם שלושה שרים לשעבר , הביעו הסתייגויות וסלידה ממעשיו של היטלר , אם כי איש מהם לא התייחס למדיניות האנטי-יהודית . אִחסאן עבד אל-קודוס , עורך השבועון המזוהה עם השמאל רוז אל יוסף , שהיה הבוטה שבהם , קבע כי אין מקום לרודנים בעולם החופשי . הוא הזכיר להיטלר את אחריותו למותם של מיליונים , 51 לתאי הגזים ולמרחצי הדמים , ושלח את היטלר חזרה למקום המחבוא שלו . מטבע הדברים , כשנאצר מתייחס לרצח העם היהודי בהצהרותיו , הוא עושה זאת בעיקר בהקשר של השילומים שהעבירה הרפובליקה הפדרלית של גרמניה למדינת 52 ובמן וליטבק מקדישים פרק שלם בחלק הראשון - האובייקטיבי יחסיתישראל . 53 וכך הם - של ספרם לתגובות הערביות לפיצויים הללו בראשית שנות החמישים , מסכמים את הפרק : ההתייחסויות לשואה בזרם המרכזי של השיח היו עקיפות ובדרך כלל לא ערערו על תקפותה ההיסטורית , אלא על ממדיה ואופייה ; כמו כן לא הוכחשה זכותה של גרמניה לפצות יהודים על בסיס אישי , אך נדחתה על הסף זכותה של ישראל לייצג יהודים אלה ולקבל שילומים בשמם . חלק ניכר מן הדיון בהסכם נסב על היבטיו המדיניי...  To the book