|
|
סיכום | מלאומיות ממוקפת ללאומיות�שכנגד 126 על קביעת גבולותיו האתניים של הלאום היהודי בישראל ; וקבלת אחריות רוחנית-תיאורגית על מוסדות ממלכתיים הנושאים בקונצנזוס בציבור המזרחי , ובראשם הצבא . מרכיבים אלה מתכנסים לגרסה של לאומיות-שכנגד ללאומיות הציונית , כזו שמרחב חרדי יכול להתחבר אליה ואף להוביל אותה . גרסת הלאומיות-שכנגד החרדית-מזרחית נבדלת הן מהדבקות הלאומית של חוגי הציונות הדתית , הן מהלעומתיות האולטרה-אורתודוקסית של חוגי החרדיות האשכנזית , ובתוכם גם החוגים הליטאיים-מזרחיים . הזרם החרדי-מזרחי שהכפיף עצמו להנהגתו של הרב עובדיה , מחזיק בגישה מרוסנת לעניין הטריטוריאלי יחסית לחוגי הציונות הדתית בזמננו . הטריטוריאליות אינה ממוקמת במרכז גישתו הלאומית , ועל כן ההבדלים בין שני הזרמים ברורים . גם הלאומיות הציונית-דתית עשתה כברת דרך ביחסה לארץ ישראל : היא התחילה בגישה אינסטרומנטלית ביסודה , שראתה בארץ כלי שמטרתו לסייע בהצלת יהודים , והתפתחה בשליש האחרון של המאה העשרים , ובעיקר מאז מלחמת ששת הימים , לתנועה אקטיבית המקדשת במידה רבה את המרכיב הטריטוריאלי והופכת אותו ליסוד מוסד בהשקפת עולמה ) שוורץ...
To the book |
|
|