מכתבי איטה ומוטקה — עלילה של זוגיות

30 "כל חיי עברו בזה שציפיתי לרגע שאוכל להשתחרר מכנרת [ . . . ] אני יושבת כל ימי חיי ומוותרת כל מיני ויתורים שהם נגד רוחי ושוברים אותי . עוד תקווה אחת נשארה לי שאולי פעם [ . . . ] אגיע למה שכל השנים רציתי ומה שרציתי — לא להיות בכנרת . פשוט — לקום ולהגיד שלום לעולם" ( 45 . 1 . 18 ) . מוטקה ניסה להרגיע . להציג את כנרת מהפרספקטיבה המרוחקת שלו באור מחמיא : "אל תירקי איטלה בבאר זו . ממימיה שתינו ושתו בנינו ולא כל כך רע . . . לא הורעלנו . הן זו אמת שהכפר והקיבוץ והקבוצה הם נקודות אור בחיי ההתנדבות [ . . . ] הקבוצה לא ביישה [ . . . ] כנרת ודומיה חנכו ושמרו והעלו . תחפשי גם ניחומים וגם בלנס חיים בכנרת — נדמה לי שתמצאי הרבה טוב וברכה וגם תודי לה" ( 45 . 1 . 28 ) . יש, לעיתים, שכנרת עולה במכתביה של איטה גם באור אחר . כאשר היא מציירת את נופה של כנרת היא פתוחה ליופי, לצבעים ולריחות ואז יש שלשונה החדה, לרוב, מתרככת לכדי כמעט פיוט . לדוגמה, לאחר תקופה של הסתגרות שנכפתה עליה בשל מחלה קשה, היא יצאה אל הנוף וכך תיארה במכתב למוטקה את אשר חוותה : "היום זה יום ראשון שעשיתי טיול במשק . עברתי בהרבה מקומות ול...  To the book