פרק שלושה–עשר: נמלה

ויהי היום ההוא והיה [ שלמה המלך ] מתגאה בעצמו ואומר : “לא יש בעולם כמוני, שנתן לי הקדוש ברוך הוא חכמה ובינה ודעת והשכל והמשילני על כל בריותיו״ . [ . . . ] עוד שהיה הולך יום אחד ועבר על נחל אחד שהיו בו נמלים . ושמע קול נמלה אחת שחורה, שהי תה או מרת לנמלים : “היכנסו לבתיכם, שלא ישחיתו אתכם חילותיו של שלמה המלך ! ״ [ . . . ] שלח אחר הנמלים ואמר : “מי מ כן אמרה : ‘היכנסו לבתיכם שלא ישחיתו אתכם מחנות שלמה ? ! ׳״ אמרה אותה הנמלה : “אני אמרתי להם״ . אמר לה : “למה אמרת כך ? ״ אמרה לו : “יראתי שמא יבואו לראות מחנותיך ויִבּטלו מהשבח שמשבחין להקדוש ברוך הוא, וייחר אפו עלינו ויהרגנו״ . אמר לה : “למה לא דיברה מכל הנמלים אחרת אלא את ? ״ אמרה לו : “אני מלכה שלהם״ . אמר לה : “מה שמך ? ״ אמרה לו : “מחשמה״ . אמר לה : “אני רוצה לשאול אותך שאלה אחת״ . אמרה לו : “אינו ראוי שיהיה השואל למעלה והנשאל למטה״ . העלה אותה לפניו . אמרה לו : “אינו ראוי שיהיה השואל יושב על כיסא והנשאל לארץ, אלא תישא אותי על ידיך ואחזיר לך תשובה״ . ולקח אותה על ידו ונשאה כנגד פניו . אמרה : “שאל ! ״ אמר לה : “יש בעולם גדול ממני ? ״ אמ...  To the book