פרק שלישי: תיקָן

53 [ הכלב ] מתבונן בתהלוכה של ארבעה ג׳וקים ישישים, [ ואבא אומר ] , “אני מכיר את הג׳וק השני . אני מכיר אותו המון זמן״ . ואחרי שהג׳וק הזה מת, אבא בכה . ( יורם קניוק ) 52 ראיתי אותו מאוחר בלילה, לאור הנר הניצב על הרצפה . אבי שכב עירום על הארץ, זרוּע כתמי טוֹטֶם שחורים, משׂורטט בקווי צלעות, בציור דמיוני של אנטומיה המשתקפת מבחוץ . הוא שכב על ארבעותיו, נתון כולו במקסם הדחייה שהיתה סוחפת אותו למעמקי דרכיה הסבוכות . אבי התנועע בתנועה מורכבת ורבת פרקים כשל פולחן מוזר, שבו זיהיתי בפלצוּת חיקוי לטקס המקקים . מאותו זמן התכחשנו לאבי . הדמיון למקק היה מובהק יותר מיום ליום . ( ברונו שולץ ) 53 במבט מקרוב הג׳וק הוא חפץ מפואר מאוד . כַּלה עדויה תכשיטים שחורים . נדיר מאוד, נראה כעותק יחיד . יש דברים שנבראו ומעולם לא התקשטו, ונשתמרו בדיוק כמו ברגע שבו נבראו, ורק הם המשיכו להיות השורש שעודו שלם כולו . ( קלאריס ליספקטור ) 54 55 20 שנה אני גר בדירתי הנוכחית בתל אביב . 20 שנה של שותפות עם תיקנים . חדרם הוא כגודל בסיס של מקרר וכגובה שבין תחתית המקרר והרצפה . אלה תיקנים אמריקניים . מעת לעת אני מוציא אחד מהם אל ...  To the book