|
|
פרק 4 : תזוזות סמנטיות | 147 רבות ההבאה מסתיימת בנתינה . נראה שבגלל החפיפה החלקית הזאת הפועל הֵבִיא דוחק את הפועל נָתַן בלשון הדיבור, ואולם בלשון התקנית ראוי להקפיד על ההבחנה ביניהם" . כפי שציינו לעיל, זינגר ( 1992 : 27 ) מציין כי המשמעות החדשה של הביא כנתן נולדה בהשפעת הערבית המדוברת שבה מצוי הפועל ג'אב שפירושו 'הביא' . בציווי בעיקר משמש פועל זה גם בהוראת תן לי – ג'יב לי . אמיר ( תשנ"ב : 151 ) מוסיף שתופעת השאילה הבלתי אמצעית מן הערבית העממית המדוברת במקומותינו הייתה ניכרת למדיי בשנות השלטון המנדטורי בארץ - ישראל, ובמידה רבה נעלמה אחרי כן במדינת ישראל, עד שבאה מלחמת 1967 וחידשה בהיקף נרחב את המגע בין דוברי עברית לדוברי ערבית ואת היניקה ההדדית בין שתי הלשונות בדרג ה"תת - תקני" . כבר במקרא מוצאים את הפועל הביא מושלם בהשלמה לציון הבעלים, לציון הדבר הניתן ובסמוך להם השלמה המציינת את מקום היעד : צ"ש 1 + הביא + לצ"ש 2 + את צ"ש 3 + שם מקום . הדוגמות : "וַיָּבֹא יוֹסֵף הַבַּיְתָה, וַיָּבִיאוּלוֹאֶת - הַמִּנְחָה אֲשֶׁר - בְּיָדָם הַבַּיְתָה ; וַיִּשְׁתַּחֲווּ - לוֹ, אָרְצָה" ( בר' מג 26 ) ; "ו...
To the book |
|
|