גלות בתוך ביתיות: חינוך דתי בעידן פוסטמודרני

לוחות ושברי לוחות | 210 | הדרך היחידה, לטעמו, להשתחרר מהפן הכוחני והמניפולטיבי של החינוך ( שהוא, כהגדרתו, 'אוסף של פרקטיקות ותיאוריות שעניינן כינון, עיצוב ומשטור הסובייקט האנושי על מנת שיהיה לכזה ולא לאחר, שיהיה למשהו ולא למישהו, שתשתכח ממנו ההידרשות 2 מהניסיון חסר הלגיטימיות לעצב את הזולת ולתכנת ל אחרותו . . . ' ) , אותו, היא באמצעות מה שהוא מכנה 'חינוך לגלותיות', שאותה הוא מזהה כתפיסה יהודית עקרונית . הגלות היא מצב שבו אין בית, אין נקודת אחיזה מסוימת . מציאות של גלות היא מציאות של נדודים, ולא רק במובן הפיזי אלא גם במובן האינטלקטואלי, המנטלי, הרגשי והקיומי . המשמעות העמוקה של נדודים אלו היא ויתור על אמת אחת – על צורת קיום אחת הנחשבת לאמתית . זהו הצד הפוסטמודרני של ההגות של גור-זאב . ביסודה נמצאת ההנחה שלפיה העולם הוא אקראי, וממילא כל מקום – מקום פיזי ומקום קיומי – הוא אפשרי . את טענותיו של גור-זאב ניתן לסכם בארבע נקודות : א . הניסיונות הבלתי פוסקים של ההכרה האנושית להגיע לנקודת אחיזה בסיסית שעליה ניתן לבסס הכול, נקודה סופית שאי-אפשר לעשות לה רדוקציה לעיקרון תשתיתי יותר – נכשלים, שכן א...  To the book