שפת האם, שפת האב, השפה הטפילית והשפה הארוטית בעקבות 'משפה לשפה', סרטה של נורית אביב

326 רות גולן " קנינו את העברית . חצבתי את השפה" ( אפלפלד ) . "העברית היא בעלות על המקום" ( מצאלחה ) . אלה מילים קשות העומדות בניגוד לעבודת הצילום השקטה בסרט, הממקמת כל יוצר בתחום מגוריו וכמו משרטטת דיוקן נייח . "אדם שמאבד את שפת אמו הוא בעל מום לכל חייו", מצהיר אפלפלד . האומנם ? מהי שפת האם שלנו ? האם היא השפה שלתוכה אנו באים ? האם היא הסדר הסמלי ? הרשת העוטפת את חיינו ? הפסיכואנליזה גילתה שהסדר הסמלי קובע במידה רבה אותנו ואת גורלנו : את מה שאומרים עלינו, עוד לפני שנולדנו, את השם שנותנים לנו, מה אנחנו כלפי הדמויות הראשוניות שלנו, מה הן רוצות מאתנו . השאלה "מה הוא / היא רוצה ממני" בונה אותנו כסובייקט . אנו מחפשים את התגובה של האחר, את ההכרה שלו . התשובה שאנו מייצרים לנוכח שאלה זו בונה את האני שלנו, או את הדימוי שיש לנו על עצמנו ; מעין זהות שאבני הבניין שלה מודבקות על ידי הפנטזיה . ואולי שפת האם קשורה דווקא אל הגוף בטרם נקשר יחד במסמני השפה, אותה שפה צלילית המשחקת עם חומריות הקול ומחברת אותנו לממד הממשי ? האם הפרגמנטציה ראשונית ביחס לדימוי ? כלומר, האם הגוף הוא אורגניזם חי שמוגדר בעזרת ד...  To the book