המסמן הריק ו'המֶשֶך הסיפורי'

חובב רשלבך 128 שבין הברור ללא – ברור על "ציר ההבנה", בשעה שיש מי שמתנגד למחשבה זו . אוסיף ואומר שמה שבארת מכנה "המשמעות השלישית" ) למשל, כאשר "קוביית נקר" מנוטרלת מאופני תפיסתה ( , ברגע תיאורטי מסוים — בשל פוטנציאל של כניסה לתנודת משמעות אינסופית — מתקיימת על פי "דרגת אפס של משמעות" . כאמור, ניתן להבין זאת דרך המושג : "דרגת האפס של הכתיבה" ) למשל, המילה "אני" כשהיא מנוטרלת מאופני תפיסתה ( . תנודת המשמעות ביחס למסמן נגזרת מתמת ה"מיתיזציה של המיתוס", והיא מאפיין של השלכה ) כיחס ( המופנית כלפי יצירת אמנות . לפיכך אפשר לומר שכל תשובה היא בחזקת מקום מנוחה ) זמני ( למי שנמצא במצב של תהייה, או במילים אחרות — מה שהוא "ברור" בהכרח כפוף להקשר מסוים . כשבארת דן בתצלום הוא מדגיש את "התנועה" הקולנועית כאותה מהות המאפשרת שינוי אצל הצופה ) בניגוד לעצם תזוזת התמונות ( . מהות זו נוצרת בזכות המשמעות השלישית ) הלא ניתנת לניסוח ( , שכן זו הנה : " ] . . . [ כמעט ליבת הדינמו של גילוי דרך 247 ראינו שאפשר להסביר את האמירה שינוי – צורה / שינוי – איכות" . הזאת דרך נקודת המבט הפסיכואנליטית . מפרספקטיבה זו, הדחף ...  To the book