היחס בין הצגה לייצוג

חובב רשלבך 116 היום : תנודה תמידית בין צורה למובן ( . כמסמן ללא מסומן, המסמן המיתי כשלעצמו — המסרב להתאמה הלשונית שבין הסובייקט לעולמו וגורם לתחושות אימה ו / או קסם — מתפקד כפונקטום ; ככוח מציג המאפשר את המאפיין הקולנועי ) אותה הצגה בלתי ניתנת לניסוח מילולי ( . מפרספקטיבה זו נראה שבארת מעמיד תנאי להתייחסות אל מעשה – אמנות כאל אמנות מודרנית ) ומכאן לאמנות עכשווית ( . לפיכך אעמיד תנאי זה למבחן . אבקש לראות אם כתנאי הוא הכרחי ומספיק על מנת להגדיר יצירת אמנות מודרנית ו / או עכשווית . הדיון של בארת במסה המשמעות השלישית מתייחס לסוג של הופעה בתצלום ) המבוים ( , שהוא מסדר החורג מסדר יחסי המסמן / מסומן הקונבנציונליים ) שאליהם כיוון הבמאי ( . כלומר איזנשטיין כיוון למערכת סימנים מקובלת וקוהרנטית שתשרת את סיפורו, אולם משהו בתצלום חרג אל מערכת סימנים אחרת, זרה, שיחסה למערכת הראשונה אינו קוהרנטי . כאן אומר בארת ) ברוח הגישה של ברכט ( , הבמאי ) כיוצר ( לקח החלטה : לתת למרכיב הזר, הפרט האקראי, הלא – מכוון, להופיע בתמונה . החלטה זו מייצרת רובד משמעות נוסף — המצטרף למכלול המשמעויות הנגזרות מהסימנים הקונ...  To the book