מעשה האמנות — בין משמעות להתענגות 61 כגילום של מצב "חומר המסמן" המרוקן מכל משמעות ומובן ; צורה שלצורך העיון מסתכלים עליה תוך כדי התעלמות מהתכנים האפשריים שהיא נושאת . אצל בארת, ניתוח הניצול של המסמן המיתי את הסימן הלשוני — כסימון שבו המיתוס מאפשר הבנה תוך נקיטת עמדה — מגולם 114 כבר בדרגת האפס של הכתיבהתחת הביטוי " larvatus prodeo " . בארת טוען שהסיסמה של השחקן הרומי היא : "אני מתקדם מתוך הצבעה על המסכה שלי" כמה שמבטא את היחס האמיתי היחידי שעל הסופר לאמץ . במקום אחר הוא יבטא זאת כך : "אני מתקדם 115 בהמשך נראה שבמסה המשמעותתוך הצבעה על הטעות שלי" . השלישית יגלם בארת ) בעקבות ברכט ( רעיון זה כתנאי הכרחי ביחס ליצירת אמנות מודרנית . זה יתבטא בהכרה שעל היצירה העכשווית להיות בעלת נוכחות של פרט מציג ) presenting ( לצד ועל חשבון המכלול המייצג ) representing ( . אפשר להצביע על הזיקה של מחשבה זו לכתיבה של סרוונטס בדון קיחוטה ולציור 116 "בנות הלוויה" של ולסקז כמבשרי המודרניזם . לפיכך לאור טענותיו של בארת אוכל לומר כך : המיתוס הוא תוצאה של שתי מערכות סמיולוגיות משיקות . המערכת הלשונית ) כ"שפת מושא"...
To the book