היצירה ו'מרחב המיתוס'

מעשה האמנות — בין משמעות להתענגות 41 ) ג ( אופן ההתייחסות של צרכן המיתוס . זה מקבל סימון דו – משמעי, המורכב מצורת הסימון הנושאת מובן חדש, מגמתי . אופן התייחסותו הוא תמים : הוא חף מהבנת העיוות המגמתי . הדימוי מציג בפניו מצב ברור מאליו . אופן ההתייחסות השלישי מראה כיצד הסכמה המיתית נענית לאינטרס אידיאולוגי, לכוונה לעבד יחס כלשהו ולהצגתו 68 שני האופנים הראשונים מאפשרים שימוש באופן הנראה טבעי . בפוטנציאל המיתי להעברה, או הבהרה, של כוונה המגולמת ברעיון, במושג . לעומתם אופן ההתייחסות של הצרכן אינו מזהה במיתוס מניע אלא סיבה : כאילו המסמן כונן את המסומן . כך, מבחינת הצרכן התמים, בקבוק משקה הקוקה – קולה הוא המכונן את טעם החיים . מכאן שאם תשתה ממנו, באופן טבעי תתענג . זו ההפרזה שבדיבור המיתי, הנחווה כתמים . בפועל, מציין בארת, מה שמאפשר לצרכן המיתוס את התמימות הוא תפיסת המיתוס כמערכת המרפררת 69 לעובדות ) אף על פי שהיא מערכת סמיולוגית ( . לפיכך ניתן להבין שמבחינה סטרוקטורליסטית, האמן טוען משמעות בעבודה ) אולי מתוקף העמדה : מתוך שלא לשמה בה לשמה ( . אכן, מפרספקטיבה זו, במחשבות על הצילום, התצלום כאמ...  To the book