4. התוצאות של רצח ההורה

ברוניסלב מלינובסקי 94 האם חומר הגלם של התרבות כבר היה קיים — ואז "האירוע הגדול" לא יכול היה ליצור תרבות באופן שפרויד שיער שהיא נעשתה, או שמא בזמן שנעשה המעשה התרבות עדיין לא הייתה קיימת — ואז הבנים לא היו יכולים לכונן פולחנים, לקבוע חוקים ולהעביר הלאה מנהגים . פרויד אינו התעלם לגמרי מהנקודה הזאת, אם כי נדמה שהוא לא הכיר בחשיבותה המכרעת . הוא ציפה לשאלה באשר לאפשרויות של השפעה נמשכת של הפשע הקדמון ושל פעולתו המתמשכת לאורך רצף הדורות של האדם . כדי לענות על כל התנגדות אפשרית פרויד מגייס לעזרתו היפותזה נוספת : " [ . . . ] בוודאי לא נעלם מעיניו של איש שאנו מבססים הכול על ההנחה בדבר קיומה של נפש ההמון שבה מתרחש תהליך נפשי כמו בחיי הנפש של הפרט" ( עמ' 259 ) . אבל ההנחה הזאת של נפש קולקטיבית אינה מספיקה . עלינו להעניק לישות הנרחבת הזאת גם זיכרון כמעט בלתי מוגבל : [ . . . ] אנו מניחים לרגש האשמה על המעשה לשרוד אלפי שנים, והוא ממשיך להשפיע בדורות שלא היו יכולים לדעת דבר על המעשה הזה . אנו מאפשרים לתהליך רגשי כמו זה שהיה יכול להתעורר בקרב דורות של בנים שקיבלו יחס רע מאבותיהם, להמשיך אל דורות חדשי...  To the book