פרק ג דעת הציבור: הפוליטיזציה של הרפובליקה הספרותית

עמוס הופמן 218 קיבלו על עצמם את התפקיד הציבורי של הדרכת המין האנושי — תפקיד שהיה 2 שמור בעבר לכנסייה . אותו ביטחון עצמי בכוחם של אנשי רוח ומדע ביטא ד‘אלמבר גם ב מסה על חברת אנשי העט ועל רמי המעלה . האינטלקטואלים, טען, חייבים להיות משוחררים לחלוטין משליטה חיצונית, כלומר מהערכתם ומשיפוטם של “רמי המעלה“ ( אם כי ד‘אלמבר אינו מוותר כל כך מהר על תמיכתם הכלכלית ! ) . אנשי העט, הדגיש ד‘אלמבר, “יוצרים דעות“, ולפיכך הם אלה שחייבים 3 ד‘אלמבר ציין “לחוקק“ עבור האומה “חוקים בענייני פילוסופיה וטעם“ . בצער שהחברה בוחרת להעריך דווקא את מה שבולט לעין : מכיוון שהיא מתרשמת יותר ממוצאם ומעושרם של בני האדם ופחות מכישרונם, היא נוטה להעריך את רמי המעלה וזונחת את אנשי העט . ואולם, הטעים ד‘אלמבר, הכישרון לבדו יוצר הבדלים אמיתיים בין בני האדם, ולפיכך אנשי העט צריכים “להפסיק לבקש את חברתם של רבי – היחס שאותה הם מבקשים חרף העלבונות הנראים לעין והנסתרים שאלה ממטירים עליהם ; שיכירו ביתרונות שעליונות גאונותם מקנה להם על זולתם, ושיחדלו מלכרוע לרגליהם של אלה שמן הדין 4 הנה כי כן, באשר אנשי העט הם “מחוקקים“, אין שיכרעו...  To the book