לביקורת פילוסופיית המשפט של הגל: מבוא

320 קרל מרקס הדת היא אנחתו של יצור הנתון במצוקה, היא נפשו של עולם חסר לב, כפי שהיא רוחן ( Geist ) של נסיבות חסרות רוח . הדת היא האופיום של המון העם . ביטולה של הדת בתור אשליית האושר של העם הוא התביעה שיהא לעם אושר ממשי . התביעה לוויתור על אשליות ביחס למצב כלשהו היא התביעה לביטול אותו מצבהיוצר צורך באשליות . גרעינה של ביקורת הדת הוא אפוא הביקורת של עמק הבכא, שהדת היא הילת הקודש שלו . ביקורת הדת תלשה את הפרחים הדמיוניים מן השלשלאות, לא כדי שהאדם יהא נתון בשלשלאות ללא אשליות וללא נחמה, אלא כדי שישליך מעליו את השלשלאות ויקטוף לו פרחים חיים . ביקורת הדת פוקחת את עיני האדם, כדי שיחל לחשוב, להיות פעיל ולעצב את מציאותו כאדם שהתפכח מאשליות וזכה בבינתו, זאת כדי שיחוג סביב עצמו וסביב השמש הממשית שלו . הדת היא השמש האשלייתית החגה סביב האדם, כל עוד הוא אינו חג סביב עצמו . מטלתה של ההיסטוריה היא אפוא לכונן את האמת של עלמא הדין, לאחר שמלכותא דרקיעא של האמת נעלמה . מטלתה של הפילוסופיה, אשר עומדת לשירות ההיסטוריה, היא ראשית כול לחשוף את הניכור העצמי בצורותיו הלא קדושות, לאחר שהוסרה צורתו המקודשת של הני...  To the book