|
|
79 טקסט, רוח ובת-קול דבר, המודעות היא זו שמנכרת אותם לחיים וכופה עליהם את נטל העצמי, שאותו אולי יפוגגו הדת או המוות, בבחינת חזרה למצב הטבע . אולם הגבורה שלהם, או שמא חורבנם, אינם בהשגת השחרור הזה . מורדים נגד אלוהים, כמו קין ואנשי אלוהים, כמו משה של ויניי [ Vigny ] , מנועים בה במידה מ – " le sommeil de la terre " [ "שנת עולם" ] ומוצגים כמי שסובלים מאותו ייאוש, כלומר מן "העצמי [ . . . ] אשר תולעתו אינה מתה והאש אינה נכבית" ( קירקגור ) . ואצל יורד הים של קולרידג', כמו גם אצל מארלו של קונרד, דמותו של הנווד קרֵבה אל דמות המשורר . שניהם מספרי סיפורים השבים ומכפיפים עצמם לתנאי העולם הזה ונאלצים לחזור על חוויותיהם בדמותן הפּוּרְגָטוֹרית של מילים . ייטס, שהושפע עמוקות ממוטיב היהודי הנודד, מתעד הערה נהדרת של הלנה בלבצקי [ Blavatsky ] : "אני כותבת, כותבת, כותבת, כמו שהיהודי הנודד הולך, הולך, הולך" . אפשר לומר גם שהמתבודד יוצר סוגת שירה משלו, רומנטית במיוחד . ב"מנזר טינטרן", או בשלל שירי "עִם שובי ל – X ", המשורר משקיף אחורה על שלב שכבר העפיל מעליו ומתמודד עם עובדת הניכור – העצמי . התנועה הרטרוספק...
To the book |
|
|