פתח דבר

8 ג'פרי הרטמן תנועת הזיכרון מן הלשון אל הצלקת המוסווית בה, וחוזר חלילה . התן – וקח בין הנשגב ליומיומי שאליו חתרה הפרוזה של הרטמן תבע ממני קשב אחר . חוויית הקריאה ההיא השאירה בי תהייה עמומה על זהות הכותב, הרהור באשר לפעולתו של הזיכרון בשירה, ואף סדקה בקלישאות שהבאתי איתי לקריאה בדבר ה"ריחוק" בין הקורא לספר וההימנעות מ"פאתוס" . היה לי ברור שהרטמן הוא חוקר – מבקר מזן אחר, כזה החותר לגילוי עצמי, צייד משוטט אך חדור מטרה . שאלתי את עצמי מה טיבה, אם כן, של האחריות שיש לו כלפי עצמו וכלפי הטקסט . ג'פרי הרטמן היה אחד מחוקרי השירה וממבקרי התרבות המשפיעים בארצות הברית מסוף שנות ה – 60 ועד מותו בשנת 2016 . לצידם של הרולד בלום, היליס מילר ופול דה – מאן הוא התרכז בחקר היחס בין הרומנטיקה למודרנה, אך הציב את האתוס של הזיכרון במרכז תפיסת הספרות שלו . הישגם המשותף של הארבעה, שנודעו כ"אסכולת ייל", היה פתיחתו של תחום חקר הספרות לפנומנולוגיה, במיוחד לדקונסטרוקציה ולהקשרים של מדרש ופסיכואנליזה . מיקודם בסובייקט והפנייה אל הרומנטיקה עמדו בניגוד לעריצותה של "הביקורת החדשה" שנציגיה דחו את העיסוק בשאלות של סוביי...  To the book