פרק רביעי: בְּשׂוֹא גַלֵּי שְׁבָחַי הַחֲדָשִׁים: חידוש מזמורי תהילים ושירת 'תור הזהב'

חודוש מזמורו םהו לות ושורם בםור ה זהבב 281 וְאוֹמֵר לִי, הֲתוּכַל אַתְּ לְהַלֵּל / הֲשִׁיבוֹתִיו, אֲנִי דָוִד בְּדוֹרִי וְעָנָנִי, הֲשָׁאוּל בַּנְּבִיאִים / עֲנִיתִיהוּ, יְרֻשָּׁה מִמְּרָרִי וּמֵאַסִּיר וְאֶלְקָנָה וְאָסָף / וּמִישָׁאֵל וְאֶלְצָפָן וְסִתְרִי וְאֵיכָה לֹא תְּהִי שִׁירָה סְדוּרָה / בְּפִי לָאֵל אֲשֶׁר גָּהָה מְזוֹרִי וּמֵהוֹרַי יְדוּתוּן הַמְהַלֵּל / לְנַצֵּחַ, וְיָצָאתִי לְהוֹרִי הנגיד אף רואה את יצירת שירתו בבחינת חובתו לאל, חובה שאם יקיימנה יסייעו האל במלחמותיו : לְאֵל עָלַי לְהַמְתִּיק סוֹד בְּשִׁירִי / וְלִי עָלָיו לְמָרֵר לֵב מְצֵרִי וְהוּא עָרֵב לְחַלֵּל שׁוֹרְרַי וַ- / אֲנִי עָרֵב לְחַלּוֹתוֹ בְּשִׁירִי וְלִפְעֹל לוֹ כְּמוֹ שָׂכִיר בְּכָל יוֹם / וְהוּא יִתֵּן בְּיוֹמִי אֶת שְׂכָרִי קשה להתעלם מתעוזת ה'משוואה' המעמידה זו מול זו את מחויבות הנגיד לשורר ( 'לְאֵל עָלַי לְהַמְתִּיק סוֹד בְּשִׁירִי [ . . . ] וַאֲנִי עָרֵב לְחַלּוֹתוֹ בְּשִׁירִי' ) ואת מחויבות האל לזכות את הנגיד בניצחון על אויביו ( 'וְלִי עָלָיו לְמָרֵר לֵב 4 היקש זה עשוי להעלות על דעתנו מְצֵרִי [ . . . ...  To the book