פרק רביעי: 'אני' מזמורי, 'אני' פייטני, 'אני' ביוגרפי

בחוכ ום בו י-טק סטואל וום 190 3 להוציא אולי את חתימת המזמור במילים'מציאות אובייקטיבית', 'וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יְיָ' ( תהילים כג, ו ) , שמקובל לראות בהן ביטוי לכמיהת הדובר להגיע אל המקדש ולשהות בו, ומכאן תפישתן כעדות משתמעת 4 ואולם להועדת המזמור מעיקרו להיאמר במעמד שנערך בבית המקדש . אפילו לגבי המילים הללו נטען כי 'מעניינו וממסכת אריגתו של המזמור מתבקשת המסקנה שכשם שבתמונות דומות המומחש אינו קשור למקדש או לפולחן, כך בדבריו של בעל המזמור "ושבתי בבית ה'" מתבטא שהוא 5 ואם כך, הרי שגם כאן ענייננו בהכרתו הפנימיתשרוי באופן קבוע עם ה'' ; של הדובר בדבר זיקתו לאלוהיו, לאו דווקא בזיקה למרחב 'חיצוני' מסוים . מצד ממד הזמן אמור המזמור בכעין הווה לירי מתמשך, המזוקק-כמו בשלושה היגדים גבישיים, משפטים שמניים הנעדרים כל ממד של פעולה או תמורה . הראשון והשני מביניהם מגדירים את הימצאות הדובר במחיצה אחת עם אלוהיו : 'יְיָרוֹעִי [ . . . ] אַתָּה עִמָּדִי' ( תהילים כג, א ; ד ) ; השלישי — את שלוות ההסתפקות הנסוכה בו : 'כּוֹסִי רְוָיָה' ( תהילים כג, ה ) . בחתימת המזמור מובעת השאיפה להתמדת מצב זה אף באופק העתיד המת...  To the book