חלק שני

422׀ הת'ר דיון מאקאדם * ראש השנה והימים הנוראים הגיעו עם משב הסומק הראשון של הסתיו . עלי לִבנה זהובים הזדהרו במעופם ארצה וכיסו את בורות הקבורה ההמוניים בשמיכות צהובות . נחילי זרזירים חלפו ביעף מעל ים של סבל אנושי . בואן של אסירות חדשות למחנה אפשר לנערות הראשונות לברר מתי חל יום כיפור . כשהשמש שקעה מאחורי מגדלי השמירה פתחו נערות רבות בצום, על אף הרעב המכרסם בבטנן . "ממה צמתי ? " שואלת ברתה ברקוביץ ( מס' 1048 ) . "צמנו כל השנה, אבל צמתי . " הצום הֶחיה את אמונתן ואת רוחן, הפיח בהן את העוז לעמוד מול פיתויי הייאוש . על אף העוולות שמהן סבלו מדי יום, האס-אס לא יכול לגזול מהן את אמונתן . זה לא היה חריג אצל האס-אס לנצל חגים ומועדים יהודיים כהזדמנות להעניש יהודים ולחלל מסורות מקודשות . כמה ימים אחרי יום כיפור חל חג האסיף היהודי . סוכות נחשב חג שמח של יבול ושפע, ולכן זה היה מועד מושלם לאסוף יבול של יהודים . במשך שלושה ימים, החל ב- 1 באוקטובר, לא נעשתה כל עבודה במחנה הנשים . במקום לעבוד נצטוו הנערות לעמוד דום ולחכות כל היום — בעירום — עד שעברו בתורן על פני ועדת הסלקציה שקבעה בהינף יד מי לחיים ומי ...  To the book