כינוי השאלה "איזה"

פרק 5 : משפטי שאלת-חלק | 221 קדרי ( תשנ"א ) מגדיר את "איזה" שבלשון המשנה "מילת שאלה של תיחום, של זיהוי" . הנה דוגמות לניצני משמעות זו במקרא : "אי מזה עם אתה" ( יונה א, ח ) "אי זה יכשר הזה או זה" ( קהלת יא, ו ) . בלשון המשנה "איזה" מוסב לשם זכר יחיד . קדרי מבחין בין "אי-זה" + "הוא" הפותח משפט שאלת תיחום, כלומר מהו תחום תחולתו של המאוזכר בצירוף השמני שאחריו, כגון "אי-זה הוא לקט ? הנושר בשעת הקצירה" ( פאה ד, י ) ובין "אי-זה" + "זה" הפותח משפט שאלת זיהוי, כלומר מהו המאוזכר בעולם המציאות שאפשר לזהותו עם המאוזכר במובאה מהכתוב או במשנה, כגון "אין קורין מעוות אלא למי שהוא מתוקן מתחילה וניתעות כבר . אי-זה זה ? זה תלמיד חכם שפרש מן התורה" ( חגיגה, א ז ) . אך שני פירושים אלה אינם שואלים על תכונה ( קדרי, תשנ"א ) . התשובה על "איזה הוא" היא אזכור כללי, והתשובה על "איזה זה" הוא אזכור מיוחד, מזהה . כפי שאזר ( תשנ"ה ) סובר גם אני סבורה שאפשר לראות בשאלת התיחום סוג של שאלת זיהוי, זיהוי הפרטים או השם הסוגי שהכלל חל עליהם . קדרי מציין כי השימוש ב"איזה" כמילת שאלה החל בלשון הרבנית . בקורפוס הנבדק לא נמצאו ...  To the book