|
|
ר ש ת ה ז מ ן 220 משום שהיא באה להציל אותו זמן אינטואיטיבי שאנחנו רוצים כל כך בקיומו ברמה האנושית והאישית . סמולין מטיל ספק באחד העקרונות הבסיסיים של הפיזיקה, שהוא לדעתו אחד הגורמים המרכזיים לטעוּת שמלווה אותנו עוד מימיהם של דקארט וניוטון . על פי העיקרון הזה, שסמולין קורא לו "הפרדיגמה הניוטונית", כאשר אנחנו בוחנים מערכת פיזיקלית כל שאנו נדרשים לדעת הם תנאי ההתחלה של המערכת והחוקים שעל פיהם היא פועלת . אם המערך הזה וחוקיו ידועים לנו אנו יכולים לצפות כיצד המערכת תתפתח ולחזות כל מצב עתידי שלה . זוהי בדיוק הגישה המכניסטית שתיארנו בפרקים הראשונים, וכבר הראינו שגישה זו איבדה מכוחה המתודולוגי בעקבות התובנות של המאה ה- 20 הנובעות בעיקר מתורת הקוונטים ומתורת הכאוס . ואולם מעבר לעובדה שרוב הקהילה המדעית עדיין רואה את העולם מבעד למשקפי הפרדיגמה הזו, סמולין סבור כי גישה זו מגלמת בעיה עמוקה יותר מכל מה שדנו בו עד עכשיו . הפרדיגמה הניוטונית גורמת לנו להסתכל על חלק מהיקום, להסיק מסקנות לגביו ולהחיל מסקנות אלו על היקום כולו . כלומר אנחנו יכולים לבצע ניסוי במעבדה, להסיק ממנו חוק טבע ולהחיל את החוק הזה ...
To the book |
|
|