בחזרה לקומונה

לברוח מהכלא הארכיטקטוני 295 יחסיו עם דבור והסיטואציוניסטים היתה סיפור אהבה שנגמר בכי רע, ולמרות זאת, לדידו, זו היתה תנועת האוונגרד האמיתית היחידה אחרי הסוריאליזם . בראיון סיפר לפבבר שהוא החל להתעניין בערפילית קבוצות האוונגרד הקטנות הללו כבר ב - ,1953 כשנתקל במניפסט של האמן והארכיטקט קונסטנט ״למען ארכיטקטורה של סיטואציה״ . גם לפבבר האמין שלא ניתן להפריד בין המרחב והזמן ; הוא התעניין בשְגָרות, בהרגלים ובמקצבים החברתיים והאינדיבידואליים שמרכיבים את חיי היומיום, ובמסגרת ביקורת חיי היומיום שלו הוא פיתח במקביל לרעיון ה״סיטואציה״ של דבור תיאוריה אחרת שסבבה סביב מושג ״הרגע״ . 318 הוא מצא שישנו דמיון רב, אם לא זהות, בין שני המושגים, וחשב גם הוא שעל הארכיטקטורה לאפשר יצירה של סיטואציות ולא לייצר אותן באופן כפוי . בתחילה, באמצע שנות ה - ,1950 הוא התיידד עם קונסטנט, ביקר אותו כמה פעמים באמסטרדם וגילה עניין ברעיונותיה של הקבוצה . הוא ליווה את הסיטואציוניסטים בניסיונותיהם הראשונים ועקב מרחוק אחרי הדריבים שלהם ( בדריב שערך 318 בשלבים המאוחרים של דרכו, בכרך החמישי והאחרון במפעל ביקורת חיי היומיום שלו ...  To the book