הערת ביניים: אוסמן

להילחם ברחובות 73 שהוקמו בצפיפות ויצרו מבוך של סמטאות מפותלות, ומצב התשתיות הסניטריות הירוד שלה גרם מדי כמה שנים התפרצויות חוזרות של מגפת הכולרה, שלמעשה לא עזבה את פריז מאז התגלתה בה לראשונה ב - 1832 . למעט ראשי העיריות המקומיות של רובעי העיר שנבחרו על ידי התושבים, ניהולה של פריז בכללותה היה כפוף ישירות לרשות המבצעת, וזה איפשר לנציב ליהנות מריכוזיות מוחלטת של האמצעים והתקציבים . כל עוד זכה לגיבוי מצד ראש הראשות המבצעת ( לואי-נפוליאון ) , אוסמן נהנה מחופש פעולה כמעט מלא . הוא מינה צוות של מתכננים מוכשרים ונמרצים שהופקדו על נושאים שונים ( דרכים, סניטציה, גנים ציבוריים ) והחל לפעול במרץ בכל החזיתות . בשנים הראשונות לכהונתו הוא כבר הספיק לרָשֶת את פריז בכ - 600 ק״מ של תעלות ביוב תת-קרקעיות שניקזו בגרביטציה את כל שפכי העיר אל מורד נהר הסן במערב העיר, והפחיתו במידה ניכרת את מקורות זיהום המים בפריז . ייחודיותה של מערכת הביוב של פריז היתה בכך שהיא נבנתה בתעלות תת-קרקעיות שבהן יכלו צוותי התחזוקה לעבור בחופשיות יחסית . מאוחר יותר, לקראת סוף כהונתו של אוסמן, החל ב - ,1866 רשת הביוב הזאת גם איפשרה...  To the book