349 [ איור 81 ] ס ו ף ה ע ו ל ם : נ ח ש-ה ג ש ם ו ה א ל ה ב ע ל ת ט ו פ ר י ה נ מ ר ( דיו על נייר קליפת עץ, תרבות המאיה, אמריקה התיכונה, 1200 – 1250 לספירה לערך ) 350 ח ל ק ש נ י הגשם מתמתח על פני הרקיע, פולט מקרבו שטפי מים . זרמי מים אדירים נוהרים מן השמש ומן הירח . האלה העתיקה ומזרת – האימה בעלת טופרי הטיגריס, אלת השיטפון והמבול חורשת – הרע, הופכת את קערת מי השמים . העצמות המוצלבות, סמלו המחריד של המוות, מקשטות את חצאיתה, ונחש מתפתל מעטר את ראשה . לרגליה, חניתו פונה מטה ומסמלת את החורבן האוניברסלי, אורב האל השחור, ועל ראשו ינשוף צורח בחֵמה . אכן, זהו דיוקן ציורי של השיטפון הסופי, משמיד – הכול . 433 אחד התיאורים העוצמתיים ביותר מופיע באֶדה הפואטית של הוויקינגים הקדומים . אוֹדין ( ווֹטאן ) , ראש האלים, ביקש לדעת מה יעלה בגורלו ובגורל הפנתיאון שבראשו הוא עומד, והנביאה החכמה - התגלמות של אם – העולם בכבודה ובעצמה, של הגורל שניתנה לו יכולת הדיבור, אומרת לו כך : 434 אחים יילחמו ויפילו זה את זה חלל, ובני – אחיות יכתימו את קרבת המשפחה ; קשה ההוויה על פני הארץ, פריצוּת בכול ; עת הגרזן, עת החרב...
To the book