|
|
198 ח ל ק ר א ש ו ן זרם אדיר של שמן שכיבה את המנורה, והחדר עצמו החל להתנדנד לאטו מצד לצד . ארבעה ימים נמשכו התנודות . “עורב“ כמעט גווע מעייפות ומן הרעש הנורא שסאן סביבו בלי הרף . אך לבסוף שקַט הכול והחדר עמד ללא ניע, כי “עורב“ קטע במעשהו את אחד מעורקי הלב של הלווייתנית והיא מתה . הא י נ ו א ה לא שבה עוד . גופת הלווייתנית נסחפה לחוף . אולם כעת היה “עורב“ כלוא בתוכה . עוד הוא חוכך בדעתו מה לעשות, והנה שמע את שיחתם של שני גברים שעמדו על גב הלווייתנית . הם החליטו לקרוא לכל אנשי הכפר לעזרה . במהרה חצבו חור בחלק העליון של הגופה הענקית . * כשהיה הפתח רחב דיו וכל אנשי הכפר נטלו נתחי בשר והתרחקו במעלה החוף, יצא לו “עורב“ בלי שאיש הבחין בו . אולם ברגע שהגיע לקרקע נזכר שהשאיר בבטן הלווייתנית את מקלות – האש שלו . הוא הסיר את מעילו ואת המסכה שעל פניו, ובמהרה ראו האנשים איש קטן ושחור, עטוי עור חיה מוזר, מתקרב אליהם . הם הביטו בו בסקרנות . האיש הציע עזרה, הפשיל שרוולים וניגש למלאכה . כעבור שעה קלה צעק אדם שעבד בתוך הגופה, “ראו מה מצאתי ! מקלות – אש בבטן הלווייתנית ! “ “עורב“ השיב, “אבוי, זהו סימן רע ...
To the book |
|
|