|
|
36 פ ת ח ד ב ר העלום לעצם קיומו ) , שכבת היסוד שלתוכה מתמוסס העצמי שלנו, לאחר ש“הטרגדיה השוברת את פני האדם“ 33 מפצלת, מנפצת ומפוגגת את גופנו בן – התמותה . “הופע – נא בדמות שור, נחש מרובה ראשים או אריה יורק אש ! “ 34 מוֹת ההיגיון והמחויבויות הרגשיות המלווים את הרף – העין האקראי שאנו תופסים בעולם החלל והזמן ; ההכרה בקיומם של - והעברת הדגש אל - החיים האוניברסליים הפועמים וחוגגים את ניצחונם באותה נשיקה עצמה שבה אנו מושמדים ; ה – amorfati “אהבת הגורל“ - הגורל שהנו תמיד המוות : מכל אלה עשויה החוויה של אמנות הטרגדיה : הם הסיבה לחדווה הגלומה בה, לאושר העילאי והגואל : - זָרמו להם ימי, אני, משרתו וחניכו של יופיטר בן אידָה ; במקום שם משוטט זגראוס בחצות הליל, משוטטות רגלי ; בפני שאגת – רעמו עמדתי ; מילאתי את סעודותיו האדומות, המדממות ; את להבת הר האם הגדולה החזקתי ; עתה בן חורין אני ונקרא לי בשם בכחוס של הכוהנים עוטי – השריון . 35 חלקים נכבדים בספרות של זמננו מוקדשים להתבוננות אמיצה ומפוכחת בשלל הצורות השבורות – להחליא הניצבות לנגד עינינו, סביבנו, ובתוכנו . במקום שבו דוכא הדחף הטבעי למחות על שואה ...
To the book |
|
|