|
|
עופר שיף 72 פסימיות היא צורה של אתיאיזם, כי היא מוחקת את אלוהים מהשיקולים שמחייבים את בני האדם, והיא מתעלמת מהרוח האלוהית שקיימת באדם . האדם חייב להמשיך ולחתור ולקוות ולבנות שוב ושוב על הריסות תקוותיו שנכזבו ] . . . [ היהדות מזהירה את בני האדם שלא להתייאש מהעתיד, ובמיוחד לא מהכוח והמשאבים הרוחניים הבלתי מוגבלים שקיימים בהם ] . . . [ ארוכה וקשה הדרך, אבל יש דרך, ויש מטרה, והנאמנים לאמונה באור, לעולם לא יתייאשו ולעולם לא יתעייפו . הקריאה היהודית להפוך את ההכרה במוגבלות האנושית למקור העצמה ואחריות אנושית הייתה לפי סילבר חלק ממסורת רבת – שנים שהתגלתה עוד בהתנגשות בין היהדות ובין התרבות ההלניסטית . התפיסה המהפכנית הנבואית גרסה שהדרך היחידה להתקרב לידיעת האלוהים היא באמצעות המחויבות האנושית להתנהגות מוסרית חברתית בחיי היומיום, ולעומתה התרבות ההלניסטית ראתה במוסר מערכת של ערכים מופשטים, כמו "הטוב האידיאלי", ולא מהויות ממשיות שחובה להגשימן בפועל על פני האדמה . המחשבה היוונית ] . . . [ התמקדה במדע, באמנות ובפילוסופיה ; היהדות התמקדה בדת ובמוסר ] . . . [ אפלטון הרבה לחקור את מהותו של "הטוב" ] . ...
To the book |
|
|