|
|
יין גויים — מותר או אסור ? 211 היות שבאותו זמן נאסרה הנאה מן היין הסתמי של הגויים, והחיטה שהיתה שכרו נחשבה כקבלת הנאה בגלל יין, הורה רב חסדא לאיש לשרוף את החיטה ולקבור אותה בבית הקברות . בתלמוד נשאלת השאלה מדוע צריך לשרוף את החיטה ולא לפזר אותה . התשובה לכך היא, שאנשים ימצאו את החיטה המפוזרת, וישתמשו בה להנאתם . לשאלה, מדוע צריך לקבור, האם לא מספיק לשרוף את החיטה, משיבים כי גם לחיטה שרופה יכולה להיות תועלת והנאה, על - ידי השימוש בה לדישון השדות . לשאלה, מדוע צריך בכלל לשרוף, הרי אפשר לקבור את החיטה כמו שהיא, עונים שיכול לקרות מצב שמישהו ימצא את החיטה הקבורה . המוצא ייקח לעצמו את החיטה וייהנה ממנה . לכן, חייבים לשרוף ולקבור את החיטה . אנחנו רואים בסיפור הזה את רב חסדא, ראש ישיבת סורא בבבל, בדור השני והשלישי לאמוראים, שחי במאה השלישית והרביעית, מקפיד על איסור הנאה מיין סתמי של גויים ( לא יין ששימש לפולחן האלילות שלהם ) . והנה, שימו לב לסיפור הבא, המופיע בתלמוד הבבלי, מסכת עבודה זרה, דף נ״ז, ע״א . כאן אנו נמצאים בתקופה אחרת, קדומה יותר . הסיפור מתרחש ביישוב בירם . בירם מזוהה עם בית בלתין ...
To the book |
|
|