|
|
כלב נובח לא נושך, אבל . . . 173 התחנות בנדודיהם במדבר, כיוון שמספר הנפשות לא היה מושלם כנדרש ( בבא קמא, דף פ״ג, ע״א ) . במציאות, למרות היחס השלילי לגידול כלבים בתקופת חז״ל, אנשים גידלו כלבים . חז״ל נתנו הוראות איך לגדל כלב . ההוראה החשובה ביותר היתה שהכלב יהיה קשור בשלשלת . רק בעיר הנמצאת בגבול האזור המיושב מותר להתיר את הכלב בלילה לצורך שמירה, ולקושרו מיד בבוקר ( תלמוד בבלי, בבא קמא, דף פ״ג, ע״א ) . בסיפור מסופר על אישה הרה שהלכה לאפות לחם בתנור של השכנים הנמצא בחצרם . באותם ימים לא לכולם היה תנור, ואנשים נהגו להשאיל את תנורם לשכנים לצורך אפייה . לאותו שכן היה כלב בחצרו . איננו יודעים אם היה קשור בשלשלת או לא, אבל הכלב הגיע לקרבתה של האישה . הוא נבח עליה בחוזקה . בעל הבית שומע את הנביחות ומגיע אל האישה . הוא אומר לה : “אל תפחדי ממנו, כי נלקחו מן הכלב ניביו״ . ניבים הם השיניים שבהן נושך ומשסע הכלב את טרפו . בסיפור המקביל במסכת שבת אומר לה בעל הכלב שגם ציפורניו של הכלב ניטלו ממנו ( “שקולי ניביה ושקילין טופריה״ ) . האישה המבוהלת עונה לבעל הכלב : “שקילי טיביתיך ושדיא אחיזרי״ . זהו לשון פת...
To the book |
|
|