|
|
רק לא כמו עבד 171 מילתא ! ״ כלומר, יש כאן דבר של זלזול . החכמים מסבירים לאב את משמעות דבריו : אם אתה מסרב לעריכת השומה הזו, היינו הערכת שווי בנך כעבד, הרי אתה מוותר על התשלום שמגיע לו ולך . אין לנו דרך אחרת להסדיר את הפיצוי . האב יודע שלפי המנהג, הכסף שמשולם כפיצוי ניתן לאב, והוא אמור לקנות בכסף הזה נכס כלשהו לילד . האב, עדיין מזועזע, אומר לחכמים : “לכי גדיל, מפייסנא ליה מדידי״ . כלומר, כאשר יגדל אפייס אותו משלי . דהיינו, האב מצהיר כאן שכאשר יגדל הילד, הוא יקנה נכס לבנו מכספו שלו . האב ויתר על הפיצוי הכספי כדי לא להרגיש מושפל בכבודו כאשר מודדים את בנו כעבד למכירה . יש לשער שזה היה תהליך מאוד לא נעים עבור בני המשפחה, כאשר האנשים המבצעים את השומה מסתכלים ובודקים ומתווכחים ביניהם על הסכום . יש להניח גם שהאב היה בעל אמצעים ובעל יכולת לוותר על הכסף, ולהבטיח שיפצה את בנו מכספו בבוא העת . רב פפא בר שמואל צריך להבטיח את הפיצוי לילד שנשאר נכה לכל חייו, ולדאוג לכך שיקבל כסף מבעל החמור . למרות זאת, הוא מבין לליבו של האב, ואינו כופה עליו את הדין המחויב . נראה שזכה האב, למזלו, בדיין רב פפא בר שמואל...
To the book |
|
|